קולנוע ישראלי: "חדרי הבית" - תסריט ובימוי: איתן גרין

ראשית:

אני לא מתיימרת להיות מבקרת קולנוע. ממש לא. אבל כן אשתף מרחשי ליבי. איתן גרין, במאי מוערך, עושה זאת שוב. תסריט כל כך רגיש, עדין ואנושי, אשר נגע בנקודות הכי רגישות שלי, כאלו שלוחצים והופ, שק הדמעות נפרץ. אך העצבות נמהלת בצחוק, בתקווה, באמונה שלא הכל אבוד, שיש גם ביחד והביחד בסופו של דבר מכריע לטובת המשך קיומנו. החיים מקבלים משמעות אחרת, כמו גם קדושתם. ערבות הדדית אלו לא מילים גסות, הן סלע קיומנו ועל כך מתבסס הסרט.

תקציר:

החיים של אברם, קבלן בנייה ירושלמי, נמצאים על הדרך הנכונה. יש לו בן ואישה שהוא אוהב, הוא סיים לבנות את בית חלומותיו לו ולמשפחה, וגם הקריירה בכיוון הנכון. אך כשתפנית מפתיעה מביאה את העבודה באתר הבנייה שלו לעצירה מוחלטת, אברם מוצא את עצמו מאבד שליטה על העניינים – תזרים הכספים נפסק, הבוס שלו לא שש לעזור, והוא מסתבך עם חובות לכל מיני אנשים מהסוג שלא כדאי להיות חייבים להם. כשנדמה שכל חייו מתפרקים סביבו, ובעזרת מערכת היחסים המיוחדת שלו עם בנו, ינסה אברם לשמור על אחדות המשפחה ועל בית חלומותיו, ויגלה תקווה חדשה במקומות שבהם הוא הכי פחות מצפה לכך...

דבר הבמאי איתן גרין:

בסרט "חדרי הבית" שתי דמויות ראשיות: אב ובן - אברם ודורון. שתי הדמויות חולמות. חלומו של האב שאפתני ומסוכן. חלומו של הבן תמים כחלומות בני 14. חלומות שני הגיבורים פוגעים אלה באלה ולעיתים פגיעה קשה ובעוד האב הולך ומסתבך, מנסה הבן להמריא ואולי להתנתק. אבל המציאות לא מניחה לא לזה לשקוע ולא לזה לעוף.

סביב דרמה זו חיה העיר ירושלים, אמנם גדושה במשמעויות, אך דוממת. וסביבה מדינת ישראל על מגוון תושביה וריבוי פניה. כל אלו נמצאים ברחובות, בבניינים ובמה שביניהם והם מגולמים בדמויות נוספות המקיימות יחסים דרמטיים עם הגיבורים ונושאות את תמונת הרקע של הסיפור ואת רחש הזרמים שהוא קול המקום בו אנו חיים.

כך אנו נפגשים בסלים, עוזרו ושותפו של האב, תושב כפר ערבי הסמוך לירושלים, החולק עם אברם את תשוקת העיסוק בבניית בתים ואף את סיפור השקיעה שתשוקה זו הביאה עליו. אנו פוגשים את דסי האם, אחות בית-חולים במקצועה שהרחיקה לרומניה כחלק ממשלחת הומניטרית. אנו פוגשים בשמואל אחיה של דסי. גבר קולני, חם מזג השש לתקוף כמו גם להגן בחום על בני משפחתו. ואנו פוגשים באשתו של שמואל, אורנה. חוזרת בתשובה המנסה לדבוק באמונתה שזה עתה עמסה על כתפיה וגם לתמוך במשפחה סביבה שאיום מרחף על ראשה. ואנו פוגשים גם בדולברג. מורה לספורט והיסטוריה גם יחד. גבר בודד השבוי בזיכרון השואה שהשפיעו עליו הוריו ניצולי השואה ואחותו הקטנה שנספתה שם.

כל הדמויות הללו חיות במגוון בתים וחדרים: בחדרים ובבתים שעודם נבנים, בחדרי בית רחב מידות שסכנה מרחפת מעל לקיומו, בחדרי בית משפחה צנוע ויציב ובחדרי דירה להשכיר. הן  מסתובבות ביניהם ומחפשות מקום שיארגן את חייהן במסגרת נחוצה כל כך לשלווה אנושית פשוטה. שלווה משפחתית.

חלומות שונים מרחפים, אם כן, בין חדרי בתים שונים בסיפור הסרט "חדרי הבית". חלומו של אברם להפוך לקבלן גדול ועשיר. חלומו של סלים, בן הכפר הערבי, להפוך שותף לחברו היהודי בחברת בניה מצליחה. חלומו של דורון להביא את נבחרת בית הספר לניצחון. חלומה של אורנה להגשים את מלוא עומק חזרתה בתשובה. חלומו של דולברג להביא את נבחרת בית הספר לביקור בדכאו ולקרב את הספורטאים הצעירים שתחת חסותו אל זיכרון חיי משפחתו הטראגיים. 

את חלומותיהם של כל אלו ואחרים מבקש הסרט לספר. לספר אותם ואת סיפורם של האנשים החולמים אותם בבתיהם. קצת קטנים מול הקירות והתקרה שמעליהם כשסביבם העיר הגדולה (ירושלים) הממשיכה בחיי ההיסטוריה הסואנת שלה והיא, מנקודת מבטם של גיבורי הסרט, עיר של רחובות, בתים, חדרים ואבנים אטומות. הן לעבר והן להווה.

אבל הסרט הוא כאמור סיפורן של דמויות החיות בעיר שבין קירות בתיה מהדהדים דאגות וחלומות. מהדהדים נושאים גדולים מגודל הדמויות אך כבושים אל מידותיהן בעוד לחש קיומם עובר בין הקירות. והן, הדמויות, נראות כמעט תמיד דרך חלון הבית, או דרך הדלת, או דרך התריס, או דרך שער הברזל או דרך חלון המכונית. כלומר, אנו רואים את המבט החרד או המבט מלא התקווה מבעד למסגרת המציאות כפי שהיא: ברורה וקשוחה.

לסיכום: 

לרוץ. סינמה קפה עממי, נו"ש, חיפה. בשישי בבוקר הקרנה מיוחדת, כולל כיבוד ושיחה עם הבמאי.

שחקנים: יובל סגל, עידו זייד, דני שטג, אסנת פישמן, אריה צ’רנר, ג’מיל חורי, שרון אינגריד שטרק, יעקב זדה דניאל, דן תורג’מן.

מלהקת: מיכל קורן, צלם: שי גולדמן, מעצב אמנותי: עידו דולב, מקליט: נפתלי (תולי) חן, מעצב פסקול ומיקס: רונן נגל, מוסיקה: יוני רכטר,עורכת: ערה לפיד, מעצבת תלבושות: זמירה רצ׳קובסקי, מפיקים: אילון רצ׳קובסקי, יוחנן קרדו, יוסי עוזרד, ליסה שילוח עוזרד, גיא יקואל

יחסי ציבור: הדס שפירא וענת גולן